“כל אדם יש ים דרומי” וארון עם דפנות אחוריות שדרכו אפשר לצאת לדרך,
לעולם דמיוני שלם שני ביטויים בהם משתמש עמוס צור די הרבה,
קרוב מאוד לספר המסע של אריך קסטר שלושים וחמישה במאי.
השימוש בדמיון ובכוחו המרפא של המטאפורות לא התחילו מהיום אלא רחוק רחוק מעולם השבטי.
ניתן לראות את ההקבלה בין השמאן, מרפא השבט שהיה מרפא את בני שיבטו
באמצעות מסעות אל עולם הדמיון למרפא, מנחה מאמן שקרובה מאי פעם.
בטקס היה יורד השמאן במערה חשוכה בתוכו תוך כדי דמיון בדרך פוגש בעלי חיים,
מעיין וגזע עץ כרות ומשם צולל למעמקי האגם למקום בו נמצאות הרוחות
שנתנו את התשובות לשאלות ששאל והביאו מזור לבעיותיו.
אני זוכרת את הפעם הראשונה בו נתקלתי בספרו של עמוס צור שבמקצועו הוא פסיכולוג קליני
שחשף אותי לעולמות התחתונים בהם ביליתי את מרבית חיי.
העולמות התחתונים לדבריו של עמוס הם לא אחר מהעולם התת מודעי שלנו
בתהליך הטיפולי לדברי עמוס עובר המטפל, המנחה מסע יחד עם המונחה שלו
אשר במהלכו גם המנחה וגם המונחה עוברים תהליך עמוק לפתיחת דלתות פנימיות.
תפקידינו כמנחים לפתוח דלתות ומשם לתת למונחה לדלות את המידע בעצמו.
לא תמיד זה נראה כך. פעמים רבות אנחנו נותנים מקום גדול מידי לפרשנות שלו כמנחים
מבלי רגע להקשיב למה שדולה המונחה שלנו מתוך תוכו.
חטא הפרשנות מגיע ממקום של לעזור לסייע, מה שפוגם בסופו של דבר בתהליך האמתי
בדיוק כמו הסיפור של הפרפר.
מלכודת מסוכנת מאוד שיש לתת עליה את הדעת.
תפקידינו הוא רק ללוות את התהליך ולא לעשות אותו בעצמי.
לעיתים נראה כי המונחה תקוע ולא מספק מידע.
מתפקידנו לתת דחיפה קלה ממש כמו גזע בנהר שלו מספקת תנועה קדימה
ומשם הגזע ממשיך בעצמו.
תפקדנו הנוסף הוא לארגן את השפה המטאפורית הנגלית לפנינינו ולתרגם אותה לחיי היום יום,
לעיתים גם על זה כדאי לוותר. לא רק שהתפקיד הזה לא מועיל, לעיתים אפילו מזיק ומעכב את הריפוי הפנימי של המונחה. במקרים רבים בעבודה שלי כמנחה אני נתקלת בקושי הזה.
עקבו אחרי החומרים בבלוג זה כדי לקרוא עליהם
